דיון הלכתי בעקבות פרשת גלעד שליט

בעקבות המצב בנושא שחרורו של גלעד שליט ושאלת המחיר והאם בכל מחיר, נזכרתי בסוגייה הפוכה שדנים בה במסגרת הגמרא, אם אני לא טועה, ושהיו לי ויכוחים לא קטנים לגביה עם חבריי לעבודה. הסוגייה היא סוגיית מראה לסוגיית גלעד שליט ומחיר שחרורו, אך ההלכה נוקטת בה, לדעתי, עמדה הפוכה לגמרי לעמדה שמציגים אנשי ימין דתיים בנוגע לגלעד שליט.
עלי להבהיר כי אני לא חובש כיפה וניגשתי לעניין מתוך התהליך ההגיוני כפי שאני רואה אותו. חבריי לדיון הם חובשי כיפה ולכן נטלו את הצד ההלכתי בויכוח.

אציג את הנושא בקצרה.
מלך פלוני הטיל מצור על עיר פלונית ודרש את הדרישה הבאה: "הסגירו לידי את אלמוני ואסיר את המצור, אחרת אכבוש את העיר ואמצא אותו בעצמי".
העובדות הידועות הן:
1) המלך דורש את חייו של איש אחד בלבד, לא חשוב מי כרגע.
2) המלך וצבאו, במידה וכך יוחלט, יצליחו לכבוש את העיר ללא מאמץ וימצאו את האיש בוודאות של 100%. האיש לא יינצל.
3) מינימום הנזק הוא: הרוג 1, אלמוני.
4) מקסימום נזק: כיבוש עיר, הרס כלשהו בכפוף להתנגדות תושבי העיר, מספר הרוגים גדול מ-1 בכפוף להתנגדות תושבי העיר.

הגמרא, בגדול, טוענת נגד ההסגרה. הטענה היא שאין רשות לאף אדם לעמוד על דם רעהו. זהו אחד מהלאווים עליהם יהודי "יהרג ובל יעבור".

סוגייה זאת מסתבכת כאשר נשאלות שאלות נוספות:

האם המבוקש הוא אדם בכיר, מנהיג בעיר, חשוב להשרדות העיר. אדם כגון מלך, רמטכ"ל, ראש ממשלה, שר ביטחון, ראש המוסד וכו'?
במקרה זה ניתן לטעון שהאדם חשוב מכדי למסור אותו. עצם מסירתו היא אובדן של העיר. אני די מסכים לדעה זאת ולא היהי ויכוח גדול מדי עד כאן.

אבל מה יקרה אם המלך שצר על העיר יחריף את האלוטימטום? "במידה והאיש לא יימסר, יכבוש הצבא את העיר ויהרוג 100 מתושביה. (אם 100 הוא מספר לא משכנע, אז יהרוג 1000, 10000, 100000 וכו').
במקרה זה אני אמרתי שחייו של אדם אחד לא שווים חייהם של תושבים כה רבים ועמיתי אמרו כי עמדת הגמרא גורסת כי אסור לבצע פעולה אקטיבית בנושא. כלומר, אסור למסור באופן אקטיבי אדם אחד, אבל מותר לא לפעול כלל גם במחיר של 100 הרוגים.

כאן התחיל הויכוח.

אני בסוף ההפסקה, אז אמשיך לעדכן בימים הקרובים

חד-שורה בכל יום עבודה

מכירים את קטע הפתיחה של הסימפסונים, זה שמתחיל עם בארט שכותב על הלוח, ממשיך בליסה שנזרקת מכיתת המוסיקה כי היא פוצחת בקטע סולו ונגמר בכל המשפחה מתיישבת על הספה? אם כן, אז בטח שמתם לב שכל אחד מהקטעים האלו משתנה בכל פרק. בכל פרק בארט כותב על הלוח 100 פעמים את אותה שורה, אבל בכל פרק זאת שורה אחרת, כעונש על תעלול שביצע באותו יום. בכל פרק קורה משהו מוזר למשפחה בדיוק כשהיא מתיישבת על הספה. וכל כמה פרקים, או אולי כל עונה, ליסה מנגנת קטע סולו אחר.

בדרך מהגנים של הילדות עד לעבודה חולפות בערך 10 דקות נסיעה, קל"ב, אז מצאתי דרך לשעשע את עצמי. כל בוקר אני חושב על תירוץ חדש למה שוב איחרתי. אני לא באמת מאחר, בכל זאת הייטק ואני גר קרוב ולרוב מגיע בין 3 הראשונים, אבל זאת הבדיחה אז אל תהרסו. אז כל בוקר אני ממציא תירוץ חדש שחופף לעינייני היום. זה גם מצחיק וגם משמש פתיח לשיחת בוקר קלילה לשיפור האווירה. בארץ צפופה כמו שלנו, כל יום יש משהו חדש בעיתון ולי יש משהו חדש לתרץ.
למשל בשבוע האחרון עם פרשת הולילנד: "מצטער שאיחרתי, פשוט התעכבתי בחקירה לגבי השוחד שקיבלתי מהיזם של הולילנד". או הזכייה הגדולה ביותר בלוטו של 74,000,000 ש"ח, שהזוכים באו לאסוף רק אחרי 4 חודשים: "מצטער שאיחרתי, פשוט התעכבתי במפעל הפיס עד שסיימו לכתוב את כל האפסים על הצ'ק". או התפרצות הר הגעש באיסלנד: "מצטער שאיחרתי, פשוט ביטלו לי את הטיסה מאמסטרדם". ולכבוד יום העצמאות ה 62 של ישראל, תרוץ מיום שני: "מצטער שאיחרתי, פשוט חסמו את הצומת בגלל כל רקדני ההורה."

חג שמח.

Yiddishe Glass Art

Another reason for writing this blog it to promote my websites. Google experts always say that if you have a website, its a good idea to write a blog post about it.
I am coding websites using OSCommerce and CMSMS platforms and I used these platforms to built Yiddishe Glass Art to display the glass art and work of Igal. If you're located in the USA, you can buy his work online.

מקור השם ר' דניל

ר' דניל או באנגלית R Daneel הוא שמו של הרובוט דניל אוליבאו שמופיע בספריו של אייזיק אסימוב. ר' דניל הופיע לראשונה בספר "מערות הפלדה" ולאחר מכן, בסדרת המופת "המוסד" הפך, יחד עם הארי סלדון, את מדע הפסיכו-היסטוריה למדע מעשי שתרם לשימור המין האנושי. סדרת הספרים הנ"ל הרשימה אותי ביותר בתור נער צעיר ודחפה אותי ללימודי הנדסת חשמל ומחשבים בתקווה שאזכה להיות חלק ממהנדסי העתיד בתחום הרובוטיקה.
המדע וההנדסה של היום עדיין רחוקים מאוד מיצירת מכונה חושבת הדומה לרובוטים של אסימוב, אבל אם למדנו משהו מניסיון העבר, הרי זה שהדימיון הוא המנוע החזק ביותר של המציאות. מדע הרובוטיקה מתקדם בצעדים קטנים, אבל נחושים. התחומים השונים שתורמים לרובוטיקה, מתפתחים במקביל, לעיתים משתלבים בצמתים שונות לאורך הדרך. ראייה ממוחשבת, יכולות עיבוד נתונים, יכולת קבלת החלטות, עבודה אוטונומית, כולם רכיבים שונים בתחום, מעניינים מאוד בפני עצמם, אבל חותרים תמיד אל נקודה אחת עתידית שתשלב את כולם.
התחום בארץ חזק וצובר תאוצה, בעיקר בעקבות תמיכה כספית מסיבית בתעשייה הצבאית. בניגוד ליפן, בירת הרובוטיקה העולמית, שעוסקת גם בפיתוח עתידני משהו של רובוטים דמויי אדם, עוסקת התעשייה בארץ בבנייה של מכונות אוטונומיות, תחום מעשי ביותר בעל יישומים צבאיים רבים. די להזכיר כי פיתוחים ישראליים של מכונות אוטונומיות כבר עפים בשמי ישראל והמדינות השכנות, שטים בים ודוהרים על שבילי טשטוש לאורך גבולות היבשה והים שלנו ואפילו מתלווים לחיילי הח"יר כגרסה המודרנית של סבלים. תחום המכונות האוטונומיות הוא שלב ביניים בדרך אל הרובוטים העתידניים של אסימוב. מכונות אלו מוגבלות לפעול בתחום מוגדר ביותר. המכונות בנויות לבצע תפקיד מסויים והן מסוגלות לקבל החלטות עצמאיות בגבולות גיזרה מצומצמים. אם מצב בו הן נתקלות לא מוגדר במערכת שלהן, לרוב הן לא יוכלו לטפל בו ללא התערבות אנושית.

שם הצללים ר' דניל מייצג את הפרסונה שלי. דימיון והנדסה משולבים יחדיו.